<h1>ארחות חיים הלכ' תפלת ערב שבת סימן ט"ז</h1>
<h2>דף כ:</h2>
פירוש משנת במה מדליקין פי' לעשות פתילה. לא בלכש פי' בגמ' שוכא דארזא והוא עץ יבש ודק ויש בין הקליפה והעץ כמין צמר כדמפרש ואזיל בעמרניתא דאית ביה. ולא בחוסן פי' כתנא דדייק ולא נפיץ והוא מלשון והיה החסון לנעורת כלומר החזק יהיה חלש. ולא בכלך פי' פסולת משי העשוי כמין כובע והוא התולעת שקורין פוליל ומפרשים בגמרא גושקרא מפני שהוא פסולת. ולא בפתילת האידן פי' מין ממיני הערבה שיש בו כעין צמר בין הקליפה והעץ. ולא בפתילת המדבר פי' בגמ' שברא והוא מין עשב ארוך וי"מ אותו אורטיגא. ולא בירוקא שעל פני המים מפ' בגמ' אוכמתא דארבי פי' הוא ירקרוקת שגדל בדופני הספינה מחוץ כשעומדת במים במקום א' ואמרינן בגמרא הוסיפו עליהם של צמר ושל שער וטעם כל אלו הפסולין לפי שהאור מסכסכת ואין השלהבת עומדת במקומה אלא קופצת ונפסק' ושל צמר ושל שער הטעם של צמר דמכווץ כויץ ואינו דולק כלל ושער אחרוכי מחרך ולהכי לא תנא להו במתני' משום דפשיטא דאינן ראויין לעשות מהן פתילה. כתב הבעל התרומה ז"ל וגמי ספק אם מותר לעשות ממנה פתילה לשמן או לא הכי נמי דאין כורכין דבר שמדליקין על דבר שאין מדליקין אלא להקפות. ולא בזפת עד ירוקה שעל פני המים מדבר על פסלות הפתילה כמו שאמרנו מכאן ואילך מדבר בפסלו' השמני'. זפת הוא פיגא. שעוה הוא צירא ר"ל שלא יתן חתיכת זפת או שעוה בנר משום שמן ודוקא כי אסרינן שעוה להדליק בנר חתיכות חתיכות במקום שמן אבל אם עשה נר של שעוה או של חלב שקורין קנדיל"א מותר להדליק בהן במקום פתילה אחרת וכן נמי פסק הבעל התוספות ז"ל והר' יונה אוסר וכן פסק ר' שרירא ז"ל בתשובה וז"ל ואבוקה של שעוה ששאלת לא חזי לנא מעולם מאן דאדליק בשעו' בבי שמשי ע"כ וכן נמי אסרו חכמי נרבונא ז"ל ופי' בגמרא דכל אלו שאמרנו אין מדליקין בהן דוקא בתוך הנר שקורין קרושול אבל עושין מהן מדורה בין להתחמם כנגדה בין להשתמש לאורה בין ע"ג קרקע בין ע"ג מנורה. ולא בשמן קיק נחלקו בו בגמ' יש מפרשים אותו עוף בכרכי הים וקיק שמו ונותנין מחלבו בנר ודולק וי"מ שמן שעושי' אותו מגרעיני צמר גפן שקורין קוטו"ן. וי"מ קיקיון דיונה והוא עשב שקורין אותו אידרא. ולא בשמן שריפה פי' שמן תרומה שנטמאת וקורין לה כן לפי שלשריפה עומדת ובי"ט שחל להיות בע"ש עסקינן לפי שאין שורפין קדשים בי"ט. לא באליה ולא בחלב הטעם בכלן לפי שאינן דולקין יפה ויש לחוש שמא יטה ואין כורכין דבר שאין מדליקין בו על דבר שמדליקין בו להדליק אבל להעבות ראש הפתילה כדי להרבות אורה מותר ולשון הגמ' על זה להקפו' ופי' בעל הערוך להעבות ורש"י פי' להקפות להיות סומך עליו ראש הפתילה שלא תטבע בשמן מלשון ויצף הברזל דמתרגמי' וקפא פרזלא.
<h2>דף כד:</h2>
והר"ם בר יוסף ז"ל היה אומר אחר במה מדליקין תניא חנניא אומר חייב אדם למשמש בבגדיו ע"ש עם חשכה שמא ישכח ויוציא א"ר יוסף הלכת' רבתי לשבתא. ואחר יאמר א"ר אלעזר א"ר חנינא תלמידי חכמים וקדיש על ישראל עלינו לשבח ונפטרין מבית הכנסת והולכין לבתיהן לשלום.
בעטרן פי' פסולת הזפת שאחר שהוציאו הזפת מן העץ ע"י האש דבר זך וצלול כמו שמן ונקרא עטרן ויש לו ריח רע עד מאד ולפיכך אין מדליקין שמא יניחנו ויצא והדלקת נר בשבת חובה כדאמרינן ותזנח משלו' נפשי זה הדלקת נר בשבת פי' שבמקום שאין נר אין שלום לפי שאדם הולך חשכים ונכשל ואז כועס על בני ביתו. שומשמין זרע דק הוא שקורין אותו ברוט. צנונות זרע של צנון. דגים שמן של קרבי דגים שנמוחו. פקועות דלעת מדברית. נפט דבר שריחו רע כדאמר במסכת יומא בא למדוד נפט אומר לו מדוד לעצמך שאין אדם רוצה לסייעו.
<h2>דף כז:</h2>
כל היוצא מן העץ מפרש בגמ' דפשתן נקרא עץ דכתיב ותטמנם בפשתי העץ וכתב הר' דוד בר לוי ז"ל דוקא היוצא מן העץ שכותשין בו העץ ומנפץ אותו אין מדליקין בו אבל צמר גפן ודאי מדליקין בו שאינו יוצא מן העץ אלא בתוך קליפה גסה הוא נברא כמו שהוא עם גרעיני הזרע והקנבוס שהוא גם כן מן העץ עצמו שכותשין אותו ומנפצין כמו הפשתן אפשר לומר שמדליקין בו כגון דדייק ונפיץ כמו פשתן וכן העץ שקורין גינישט"א שכותשין אותה ומנפצין אותה כמו פשתן אפשר לומר ג"כ שמדליקין בה ובפתילת הבגד שלה אך אין ידוע אצלנו אם מושכת השמן ודולקת יפה כמו הפשתן והקנבוס וכן כתב ר"ת ז"ל והרמב"ן ז"ל כתב שאין קרוי יוצא מן העץ אלא דבר שכותשין עצו ונעשה פתילה כגון פשתן אבל קנבוס וצמר גפן עצו לחוד וצמר שלהן נתלש מהן.
<h2>דף כח:</h2>
פתילת הבגד שקפלה ולא הובהבה פירוש שקפלה כדרך שגודלין הפתילות ולא חרכה כדי שתדליק יפה טמאה פי' שבגד היא ומקבל טומאה אם היה שלש על שלש ואין הקיפול מבטלה מתורת כלי כיון שלא הובהבה ואין מדליקין בה כדמפרש בגמ'. ר' עקיבא אומר טהורה היא כיון שקפלה הקפול מבטלה מתורת כלי וה"ר דוד בר לוי ז"ל כתב דפליגי לענין הדלקה ולא משום דלא הובהב' דר"א סבר שאין מדליקין בפתילה שאינה מהובהבת לפי שאינה דולקת יפה ור"ע סבר מדליקין והלכה כר"ע וכך כתב הב' ההשלמה וכך כתב הר"מ נ"ע שאין צריך להבהב הפתילה לא בע"ש ולא בעי"ט.
<h2>דף כט:</h2>
לא יקוב אדם שפופרת של ביצה ויתננה על פי הנר פי' קרושו"ל בשביל שתהא מנטפת ויתקיים הנר שהשמן מטפטף תמיד בנר והטעם גזירה שמא יסתפק ממנו דכיון דתקנוהו בנר חייב משום מכבה. ואפי' היא של חרס פירוש אפי' השפופרת של חרס דמאיסא גזרינן. אבל אם חברה היוצר מתחלה מותר דליכא למיחש דבדיל מיניה וה"ה אם חברה בעל הבית בסיד ובחרסית. לא ימלא אדם קערה שמן ויתן ראש הפתילה בתוכה פי' שיתן ראש הפתילה השני בנקב לשאוב השמן ולהיות נמשך אחר הפתילה לראש הדולק והטעם ג"כ שמא יסתפק ור' יהודה מתיר דלא גזרינן שמא יסתפק וכתב הריא"ף ז"ל דלית הלכתא כר' יהודה ומייתי בגמ' וצריכא דאי אשמעינן שפופרת בהא קא אסרי רבנן משום דלא מאיסא ואתי לאיסתפוקי אבל של חרס אימא מודו לר"י צריכ' ואי אשמועינן של חרס אימא בהא קאמ' ר"י אבל של ביצה אימא מודה לרבנן צריכא ואי אשמעינן בקער' בהא קאסרי רבנן משום דמפסקא אבל בהני אימא מודו לר"י צריכא. מפני שהוא מתירא מפני עכו"ם פי' כגון פרסיים שאין מניחין אור ביום אידם כ"א בבית עכו"ם שלהם. מפני ליסטים שלא יראו שום אדם בבית ויבואו עליו. מפני רוח רעה שבאת עליו וכשאינו רואה נוח לו. או בשביל החולה שיישן פטור ומסקנא דשמעתא לפום סוגיא דגמרא שאם היה חולה שיש בו סכנה מותר לכבות לכתחלה ואפי' לר' יהודה ואם היה חולה שאין בו סכנה אם כבה לר' שמעון פטור אבל אסור ולר' יהודה חייב חטאת. כחס על הנר פי' שלא יפקע. כחס על השמן פי' שלא יכלה לפי שצריך להדליק ממנו בתוך נר זה לאחר זמן. כחס על הפתילה פי' שלא תבער וכבה חייב חטאת פי' כשהיה שוגג שנעלם ממנו איסור שבת או איסור הכיבוי ור' יהודה היא דאמר מלאכ' שאינה צריכה לגופה חייב עליה וכיבוי זה אינו צריך לגופו אלא לצורך דבר אחר הוא שלא יפקע הנר ושלא תבער הפתיל' ואין לך כיבוי הצריך לגופו אלא כיבוי הגחלים כשעושין הפחם ובכיבוי של הבהוב הפתילה שעושין אותו להאחז בו כשירצו להדליק. ור' יוסי פוטר בכלן חוץ מן הפתילה מפני שהוא עושה פחם פי' כר"ש סבירא ליה דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה והכא בפתילה שצריך להבהבה עסקינן ובהא אפי' ר"ש מודה משום דקמתקן מנא והיינו דקאמר טעמא מפני שהוא עושה פחם פי' עושין אותו כפחם שמתכוין לכיבוי כדי להאחיז בו האור כמו שעושה העושה הפחמין וכיבוי זה ודאי צריך לגופו הוא ובהא כ"ע מודו דחייב.
<h2>דף לא:</h2>
על ג' עבירות נשים וכו' והטעם בנדה מפני שקלקלה בחדרי בטנה. ובשלשתן נותן טעם בגמ' דדרש ההוא גלילאה עליה דר' חסדא אמר הקב"ה רביעית דם נתתי בכם על עסקי דם הזהרתי אתכם ראשית קראתי אתכם על עסקי ראשית הזהרתי אתכם נשמה נתתי בכם שקרויה נר על עסקי נר הזהרתי אתכם אם אתם מקיימין אותם מוטב ואם לאו אני נוטל נשמה מכם. ובבראשית רבה נותן טעם למה נצטוו הנשים באלה ג' מצות לפי שחוה גרמה לשפוך דמו של אדם לפיכך נצטוו בדם נדה ואבדה אדם שהוא חלתו של עולם כלומר שלוקח מן האדמה ונתרם ממנה כחלה לפיכך נצטוו בחלה וכבתה נרו של עולם כלומר שגרמה מיתה לפיכך נצטוותה בהדלקת הנר ואם לא תזהר בהם תמות בלא עתה. ובעי בגמ' מאי שנא בעת לידתן ומשני אמר רבא נפל תורא חדד סכינא כלו' משל הדיוט כשנפל השור והרביצוהו לשחוט הכל אומרים חדדו הסכין יפה עד שלא יקום ויהיה בו כח להשליך הסכין כך האשה באותה שעה הואיל ואיתרע לה מזלה היא מוכנת לפורענות לפקוד עונה עליה.
<h2>דף לד.</h2>
ע"ש עם חשכה פי' שלא יאמר אותם קודם לזמן זה שמא ישכחו אותם בני הבית ולא יועיל כי יאמרו עדיין יש שהות ביום ומתוך כך באין לידי פשיעה וישכחו לעשותן תוך זמנן. עשרתם פי' עשרתם פירותיכם לצורך סעודת שבת שאף אכילת ארעי קובעת למעשר. ערבתם פי' עירובי תחומין וחצרות. והני תרי שייכי לממרינהו בלשון שאלה שמא כבר עשאום אבל בנר לא שייך למשאל דהא קחזי אי אדליקו או לא ולפיכך אומר להם בלשון צווי הדליקו את הנר. ספק חשכה פי' בין השמשות אין מעשרין את הודאי פי' דתקון מעליא הוא ואע"ג דשבות בעלמא הוא קסבר גזרו על שבות בין השמשות. ואין מטבילין את הכלים כדאמרינן במסכת י"ט לפי שנראה כמתקן מנא. ואין מדליקין את הנרות פי' בספק חשכה ואיכא לאתמוהי כיון דאמר אין מטבילין את הכלי' דאינו אלא שבות כל שכן דאין מדליקין דהיא מלאכה גמורה. ותירץ ר"ש ז"ל דזו ואין צריך לומר זו קתני פי' בהא ודאי ספקא דאורייתא הוא וספקא דאורייתא לחומרא. אבל מעשרין את הדמאי פי' ולא דמי למתקן משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן. ומערבין פי' ערובי חצרות. וטומנין את החמין פי' נותנין אותו בתוך קופה להיות חומו משתמר אבל לא להטמין ממש שכך מפורש בגמרא שאין טומנין משחשיכה. ירושלמי גבי הא דאמרינן ומערבין וטומנין את החמין הדא דתימא בעירובי חצרות אבל עירובי תחומין דבר תורה הן ע"כ והא דאמרינן אין מדליקין את הנרות י"א דאפי' על ידי עכו"ם קאמר ואע"פי שהוא ספק חשכה ויש מתירין על ידי עכו"ם משום דשבות על ידי עכו"ם לא גזרו במקום מצוה דהדלקה ודאי מצוה היא נמי משום דאמירה לעכו"ם משום שבות ודבר שהוא שבות לא גזרו עליו בין השמשות. ויש שואלין הא דאמרינן בספק חשיכה אין מדליקין נראה הא ודאי יום מדליקין אע"פי שהוא סמוך לחשכה ואמאי והא צריך להוסיף מחול על הקדש דבר תורה וכי תימא לחשכה הוא התוספת הא ודאי אינו מן הספק הוא נאסר. וי"ל שכיון שהתוספת אין לו שיעור מן התורה נכלל הוא עם הספק חשכה ולפי' אין מדליקין את הנרות לעת כזאת.
<h2>דף קיט:</h2>
וכשיצא מבית הכנסת בע"ש ילך לביתו וימצא מטה מוצעת ונר דלוק ושלחן ערוך דא"ר יוסי בר חנינא ב' מלאכי השרת המלוין לו לאדם מבית הכנסת לביתו אחד טוב ואחד רע וכשבא לביתו ומצא שם מטה מוצע' ונר דלוק ושלחן ערוך מלאך טוב אומר יהי רצון שיהא לשבת הבאה כך ומלאך רע עונה בעל כרחו אמן. ואם אינו מוצא מטה מוצעת ונר דלוק מלאך רע אומר יהי רצון שיהי' כך לשבת הבאה ומלאך טוב עונה בעל כרחו אמן.
